רש"י על ביצה י״ב א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה י״ב ע״א:ד׳ רש"י על ביצה י״ב ע״א:ח׳ »

1 ביצה פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה: מִמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּהָא פְּלִיגִי? דִּלְמָא בְּעֵרוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵרוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם טוֹב קָא מִיפַּלְגִי.

2 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ מִכְּדֵי זְרִיקָה תּוֹלָדָה דְהוֹצָאָה הִיא, הוֹצָאָה גּוּפַהּ הֵיכָא כְּתִיבָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה״, מֹשֶׁה הֵיכָן הֲוָה יָתֵיב? — בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמַחֲנֵה לְוִיָּה רְשׁוּת הָרַבִּים הֲוַאי, וְקָאֲמַר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל: לָא תַּפִּיקוּ וְתַיְתוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד דִּידְכוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

2 ביצה פתח ↗

1 בערוב הוצאה - אם נאסרה הוצאה ביו"ט ונתקנו הלכות ערובי חצירות ליו"ט אם לאו:

2 ואין ערוב והוצאה כו' - ואע"ג דעיקר הוצאה מויעבירו קול במחנה נפקא לן שבת דף צו: בא ירמיה ופירש שלא נאסרה אלא בשבת משום הכי קא שרו אבל שחיטה שהיא אב מלאכה ובכלל לא תעשה כל מלאכה היא אימא לך אפילו לב"ה אם הותרה לצורך לא הותרה שלא לצורך והך מתניתין אפי' ב"ה:

2 שואל ומשיב מהדורא תנינא פתח ↗

ובזה נראה לפענ"ד ליישב מ"ש רש"י בזבחים דף ע"ח גבי פיגול ונותר וטמא דלכך פטור דלא ידע על איזה איסור נתרה בו והוה התראת ספק והקשו התוס' שם דעכ"פ כשמתרה משום השלש השמות ודאי לא מקרי התראת ספק. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי ש"ס מפורש דצריך להתרות משום איזה לאו עובר וא"כ חזינן דכל שלא מתרה בו משום הלאו הלז אינו חייב וכמ"ש התוס' בהדיא והו"ל התראת ספק. והנה מרש"י שם נראה דמשום התראת ספק אתינן עליה והיינו כיון דבעינן שיתיר עצמו למלקות גם כן כמ"ש הלח"מ בהלכות סנהדרין הי"ב ובגליון הארכתי שם בזה ואם כן כל שלא נודע משום מה התרו בו לא התיר עצמו על אותו לאו ולפי"ז י"ל דדוקא לר"ל דס"ל התראת ספק לא שמיה התראה דשם הגירסא ר"ל כמבואר בתוס' יבמות דף ק"א ואם כן לר"י דס"ל התראת ספק שמיה התראה לא שייך זאת. ובזה י"ל הא דהשמיט הרמב"ם האוקומתות של הש"ס משום די"ל דדוקא לרבה פריך דס"ל דצריך להתרות בו משום אותו לאו וכדאמרו במ"ק שם אבל לדידן דקי"ל כר"י דהתראת ספק שמיה התראה שוב מתרין בו סתם משום כל מלאכה לא תעשה יהיה איזה מלאכה שיהי': ובזה אמרתי פרפרת נאה מ"ש רש"י דלר"ח לוקה משום לא תעשה כל מלאכה וכ"כ רש"י בביצה דף י"ב גבי השוחט עולת נדבה דלוקה משום לא תעשה כל מלאכה וכבר כתבתי למעלה בשם הצל"ח דהיה לו לנקוט משום לאו דיו"ט ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ביו"ט יש לאוין חלוקין או מלאכת עבודה או משום אוכל נפש כל שאינו לצורך למאן דלית ליה מתוך והואיל וא"כ א"א להתרות בו משום מלאכת יו"ט דלא נודע איזהו לאו ולכך מתרין בו משום כל מלאכה לא תעשה דכל שחייב בשבת ביו"ט לוקה ואם כן שוב מלאכה האסורה ביו"ט היא בכלל מלאכה לא תעשה האמור בשבת דשם אסור אף מלאכת אוכל נפש וזה כפתור ופרח בכוונת רש"י. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דמקשי התוס' דא"כ בטלת כל מלאכת שבת דנימא הואיל וחזי לחולה וכבר כתבתי למעלה דהדבר תמוה דאטו היתר היא רק דהיא דחויה בשביל פקוח הנפש אבל גוף המלאכה אסורה ובאמת גם מה דמקשה הש"ס מחרישה גם כן קשה דגם שם אינו רק משום דחויה ולא שייך הואיל. ולפמ"ש הש"ס שפיר פריך דעכ"פ לא נודע משום מה מתרינן ביה אבל קושיית התוס' שפיר צריך ביאור דלא שייך הואיל כלל ונודע שפיר משום מה מתרינן ביה דבשבת אסור משום לא תעשה כל מלאכה דכל מלאכה אסורה ולפמ"ש אתי שפיר דקושית התוס' היא דעכ"פ הוה התראת ספק דשמא יהיה איזה חולה והותר המלאכה וע"ז תירצו דל"ש. ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל בחולין דף ט"ו בחולה והבריא דשם שכיח שיחזור לחליו שוב הוה הואיל. ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי למעלה דמשום צובע לא שייך הואיל וחזי לחולה דהחולה אין צריך להצביעה וכעין זה מצאתי ברלב"ג דלכך התיר הכתוב אכילתה לזרים ולא אכילתה בטומאה משום דאכיל' מותר משום פקוח נפש והאכילה מסיר הסכנה של רעבון אבל הטומאה אין בעצמותה מסיר הרעבון ואף דהדבר תמוה מכל מקום כל שאין לו רק לחם טמא פשיטא דפיקוח נפש דוחה כמ"ש הפרשת דרכים בדרוש דרך החיים סי' י"ט להשיג עליו עכ"פ מלאכת הצביעה מה דניחא ליה דליתווסו מנא דמא זה לא הותר ולפ"ז למ"ש התוס' בזבחים דכל שמתרה בו משום כל השמות לא שייך התראת ספק וא"כ שם כיון דיכולין להתרות בו משום כל השמות צביעה ונטילת נשמה שוב הוה התראת ספק שמיה התראה ובלא"ה שם אנו דנין לענין שגגת לאו ובשגגה ודאי עשה האיסור אף דלא נודע איזהו איסור אבל עכ"פ איסור לאו עשה הזה או הזה ודו"ק היטב כי הוא חריף:

« רש"י על ביצה י״ב ע״א:ד׳ רש"י על ביצה י״ב ע״א:ח׳ »